מגדלי התאומים - אחרית דבר 

שנה לאחר סיום כתיבת הספר מגדלי התאומים שיצא לאור בגירסה העברית, עדיין מאיים על העולם הטירור האימתני. בן-לאדן עדיין לא נתפס ואין יודעים היכן הוא מתחבא,איראן ממשיכה להתחמש ולפי כל הסימנים מדינה זו ששולט בה האיסלאם הקיצוני קרובה מאד מאד לאיים על ישראל והעולם בשימוש בטילים ארוכי טווח ולא רחוק היום שמכיוון זה יגיע איום גרעיני. צפון קוריאה הסירה את הכפפה ואינה מוכנה לוותר על פיתוח הגרעין המתקדם. מדינה זו לא תמנע מלסייע לגורמים קיצוניים תמורת סכומי כסף נאים. סוריה, באין לה יכולת גרעינית תפנה בודאי לכלים אחרים שאינם מצריכים השקעות גדולות כמו פיתוח חיידקים מסוכנים.

עולם תחרותי של ציר הרשע על ההגמוניה מי יכה יותר חזק. ה-11 בספטמבר 2001 לא יישכח. המכה האיומה שקבלו האמריקאיים בקריסתם של שני מגדלי התאומים ואגף בפנטגון תוך אבדות קשות ביותר הובילו את האמריקאים למלחמה ארוכה באפגניסטן וכפי שציינו בפתיח של הספר שהבאה בתור היא עיראק.

ואכן המלחמה בעיראק החלה ב-18 במרץ 2003 לאחר שפג האולטימטום שהציב הנשיא בוש לסדאם חוסיין ושני בניו. האולטימטום בא לאחר הכנות רחבות היקף שלא ידענו כמותן בהזזת כוחות משמעותיים לכיוון המפרץ הפרסי, כוחות המצוידים בנשק חכם קטלני ומדויק כמו טילי הטומהוק המשוגרים מנושאות מטוסים וספינות אחרות. הכוחות הרבים שפוזרו בשטח המתינו בסבלנות לקבלת האות, אלא שתסבוכות דיפלומטיות עכבו את תחילתה של המלחמה.

מאבק קשה התנהל באו"ם כשמועצת הביטחון מפולגת בפירוש שנתנה להחלטה 1414. אמריקה כשבוש בראשה המקבל סיוע מקולין פאוול שר החוץ ומטוני בלייר ראש ממשלת בריטניה הנאבק בתוך ממשלתו נחושים לצאת למלחמה בכל מקרה משום שהם מאמינים שרק בעזרת כוח צבאי אפשר יהיה לפתור את פירוק נשקו - הנשק להשמדה המונית- שבידי סאדאם. ההתנגדות הנמרצת והבלתי מתפשרת של הנשיא הצרפתי שיראק נגד היציאה למלחמה גררה אחריה מדינות חשובות שיש להן זכות וטו במועצת הביטחון. נראה שארצות הברית טעתה כשהגישה למועצת הביטחון את הצעת ההחלטה והסירה ברגע האחרון הצעת החלטה אחרת כשהבינה שאין לה סיכוי להעבירה באו"ם.

החיזור אחרי מדינות שוליות באו"ם , כמו מדינות אפריקניות, נמשך כדי להשיג רוב מוסרי. המתנגדות העיקריות הן בנוסף לצרפת המובילה, רוסיה, גרמניה וסין. ההשתהות של בוש ביציאה למלחמה הביאה לכך שרבבות מכל קצוות תבל יצאו בהפגנות תמיכה בעיראק ונגד המלחמה. ארצות ערב שבמלחמת המפרץ הקודמת השתתפו בקואליציה, ישבו הפעם על הגדר ופרט לסוריה שהתנגדה למלחמה, כל היתר הביעו הסכמתן בשתיקה.

ואולם, ממשלות לחוד והמונים לחוד. טוני בלייר ספג התנגדות לא רק בהתפטרות שרים בממשלתו אלא גם ביציאה לרחובות של המונים כשהם נושאים שלטים נגדו, נגד הנשיא בוש כשהם תומכים בעיראק. העם נגד הממשלה. לא רק במדינות ערב אלא גם באירופה , המזרח הרחוק, ואפילו ארצות הברית ההמונים יצאו לרחובות כשהם נושאים כרזות ענקיות נגד המלחמה.

ואולם ממש ערב המלחמה מדינות רבות, אף כי אינן משתתפות בפועל במלחמה תומכות בצעדיו של הנשיא בוש, כמו הולנד, ספרד ואוסטרליה. בוש נכשל בניהול הדיפלומטיה. קולין פאוול מציג נתונים מודיעיניים המצביעים על קיומם של כלי נשק להשמדה המונית. הוא נעזר באמצעים פרוטכניים ובמצגות מרשימות, אך הוא אינו מצליח להרשים את אלה שצריכים להצביע בעדו. הוא יוצא עם הזנב בין הרגליים. ראש הפקחים מבקש נתונים מודיעיניים מדויקים שיקלו על עבודת הפקחים, אך אלה לא מסופקים בטענה שיש חשש לגלוי מקורות מודיעיניים רגישים. הנס, ראש הפקחים הפועלים בעיראק מוסר דוח מאוזן.
מצד אחד הוא מצביע על שיפור בשיתוף הפעולה של העיראקים ומצד שני הוא אומר ששיתוף הפעולה אינו מספיק דיו. לדבריו יש חשש סביר שעיראק מחזיקה בחיידקי האנטרקס ואחרים אך אין בידו הוכחות.
הוא מגלה כמה טילים שהושמדו אך הוא מצביע שלא בוודאות כי עדיין יש טילים שצריך למוצאם ולהשמידם. הוא מבקש עוד ארכה לעבודת הפקחים.
הוא מקשה על האמריקאיים שקיוו להשיג ממנו דוח יותר החלטי. האמריקאיים רואים לאן הרוח נושבת ובוש מגלה מנהיגות יוצאת דופן. הוא מחליט שהוא
יוצא למלחמה עם שותפו טוני בלייר, עם האו"ם או בלעדיו. מועד האולטימטום
שנקבע ל-17 במרץ 2003 פג וכולם מצפים לתחילת המלחמה

ספטמבר 2008 "אחרית הימים" נכתבה ממש סמוך למכה שנחתה על אמריקה.
נראה "שהנבואות" התגשמו ובתהליך של התגשמות. מי חלם שאיראן תהפוך
למעצמה קרובה לנשק גרעיני. למדינה מוסלמית פנדמנטליסטית שבידה טילים
ארוכי טווח המאיימים לא רק על ישראל אלא גם על אירופה.